אולה נוני (נולדה ב-9 ביוני 1942) היא שחקנית וזמרת ישראלית. נוני החלה להופיע בגיל 15, תחילה ב,סמבטיון" ולאחר מכן במועדון התיאטרון בחיפה. שירתה בלהקת הנח"ל בסוף שנות החמישים. קודם לשירותה הצבאי שיחקה בסרט "איי לייק מייק" (1961), מהסרטים הראשונים שזכו להצלחה בקופות. בתום שירותה הצבאי שהתה באירופה ולמדה, בין היתר לימודי ריקוד מידי מרי ויגמן. עם שובה לישראל הצטרפה לתיאטרון "הבימה" וב-1962 שיחקה בתפקיד הראשי במחזמר "אירמה לה דוס", ליהוק שהקנה לה מעמד של כוכבת עולה. ב-1964 שיחקה בסרט שובר הקופות "סאלח שבתי" של אפרים קישון בכיכובו של חיים טופול, בו שרה את השיר "לי ולך" יחד עם אריק איינשטיין. בהמשך הקריירה שיחקה בסרטים נוספים: "רק לא בשבת" (1964), "פיצוץ בחצות" (1965), "האם תל אביב בוערת?" (1967), "צ'ארלי וחצי" (1974), "משפחת צנעני" (1976), "לא לעלות יותר" (1979), "אבא גנוב 3" (1991,) "פעמיים בוסקילה" (1998) ו"סימה וקנין - מכשפה" (2003). בתיאטרון הופיעה בקומדיה המצליחה "אמי הגנרלית". ב–1988 השתתפה במחזמר "סאלח שבתי" בתיאטרון הבימה, בתור אשתו של סלאח (שגולם על ידי זאב רווח), ושרה את "העריסה נשארה לי שם". בשנות השמונים שהתה נוני בווינה שבאוסטריה והשתתפה בהפקות מקומיות. בשנת 2001 שיחקה בטלנובלה הישראלית "לגעת באושר".
